|
יובל קנב למד ציור במכון אבני בתל אביב, בתקופה של קירבה חזקה לזרמי האוואנגרד של פריז ובמיוחד למופשט הלירי. למרות הקשרים האמיצים עם מוריו אשר הבחינו בכישרונו היוצא דופן, הפסיק את לימודיו במכון וערך סיורים ממושכים במוזיאונים אירופיים שונים, בהם ספג השפעות הטרוגניות חזקות. לאחר שובו לתל אביב עסק לפרנסתו בעבודות שונות, הציג לראשונה ב-1979, חיפש את דרכו בדלת אמותיו של הסטודיו, והתרחק מן האידיאולוגיות המרכזיות והרטוריקות המובילות בעולם האמנות. יצירתו הבוגרת, ובכלל זה כתב היד האישי הנדיר והנוכחות ההבעתית המאסיבית, פונים במיוחד לקהל בעל רגישות ציורית מיידית, שאינו מודע בהכרח להתעניינותו הממושכת של קנב בסטרוקטורות בסיסיות בתחומי האמנות השונים, למשל סולם בדו מג'ור, משקל יאמבי, או מבנה המשפט הפשוט בתחביר העברי – שלמעשה אין להן הקבלה מתאימה בתחום הציור. למרות, ואולי בגלל משיכתו של קנב לנושאים הקשורים בקומפוזיציה – ראה למשל ספרו, 'תבניות ותמונות' 1986 – הוא מקבל בדיעבד את מצבו הנחות של הצייר, שנאלץ ליצור בסביבה עיונית אנונימית, משום שאין לו כלים מושגיים בסיסיים בהשוואה למלחין, למשורר ולסופר. במצב פרימיטיבי זה, לדבריו, הוא משחק לעתים עם יסודות ציוריים גולמיים, למשל כתמי צבע, שעשויים לתת לו רמזים אילמים לאווירה מוסיקלית או פואטית. את מרבית זמנו הוא מבלה בסטודיו ללא מילים, מכין בד קנבס, בוחש בתערובת של צבע, מוחק בד קנבס, מזיז תמונה מפינה לפינה, או מצייר... ד"ר כוכבה פטאל בנימין.
|